פרשת במדבר

"גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא" (פרקי אבות ו ז)

אשרינו מה טוב חלקנו, מה יפה ירושתנו, כמה נעימה היא, כמה טעימה: "טעמו וראו כי טוב ה'", ובעוד אנחנו עסוקות במתכונים חינניים לקיים מצוות "דבש וחלב תחת לשונך"... נפגשתי בהסבר שנגע לליבי, שחלב מלשון חל על הלב, התורה מחוללת שינוי בליבו של האדם. ומאחר שביום מתן תורה נולדנו מחדש, הרי אנחנו כתינוקות שותי חלב... וחלב בגימטרייה ארבעים, כנגד ארבעים יום של יצירת הוולד.

סיפרה בת שבע: לפני חג השבועות הגיעה אלי קרובת משפחה לביקור. כיבדתי אותה בכוס קפה ועוגת גבינה, היא טעמה ואמרה: איזו עוגה מהממת, את חייבת לתת לי את המתכון.  הוציאה דף ועט, אמרתי לה: את רושמת? תעלי על קו 18, תיסעי שבע תחנות, תרדי ליד אנג'ל, מקרר ראשון משמאל...

אומר בעל ספר התודעה: למה נמשלה התורה לדבש וחלב? שניהם רומזים על כוחה, שכל מי שעוסק בה יוצא מטומאתו ונטהר. הדבורה היא שרץ טמא, והדבש שהיא עושה – טהור, ואף החלב תחילתו דם שהוא אסור, וממנו נעשה חלב שהוא מותר.

שבועות הוא יום פטירתו של דוד המלך, ושל הבעש"ט זיע"א. מעניין הקשר בין שניהם. גם בכל מוצאי שבת הם מתחברים, אני נוהגת להדליק נרות לשניהם, ולספר בסעודת מלווה מלכה של דוד המלך סיפור על הבעש"ט. וגם בסיפור חייהם יש דמיון. את שניהם החביא ה' בצל כנפיו עד שהתגלו, ועד אז היו מבוזים ומנודים. הברכה שרויה בדבר הסמוי מן העין, ורק ה' לבדו מכיר את הלבבות. וכשם שדוד המלך השאיר לנו ספר שירה שמסייע לנו לדבוק בה', כך השאיר הבעש"ט אחריו מעשיות שגורמות להתפעמות וחיזוק האמונה. נספר בקצרה אחת, שנקשרת למסר של חג השבועות, לחסד שעולה ממגילת רות. סיפור חלבי...

הבעש"ט הלך בשוק יום אחד, וראה אדם פשוט נושא ערימת עצים. בעיניו הרוחניות ראה עמוד של אש שעולה מראשו אל השמים. שאל עליו ואמרו לו בביטול: אה, זה הירשל ציג (עז ביידיש). עקב אחריו. וכשנכנס הירשל לבקתתו העלובה, נכנס אחריו, התיישב וביקש לשמוע ממנו מה מעשיו. ניסה הירשל להתחמק, באומרו שאין שום דבר מיוחד בעניינו, אבל הבעש"ט לא הירפה. לבסוף סיפר לו האיש, שאשתו נפטרה לא מזמן, והייתה נוהגת לגדל עיזים ולתת את החלב לילדים חולים. לאחר מותה, נגלתה אליו בחלום לבושה בלבן וזוהרת, ואמרה לו שבעולם העליון מתייחסים אליה בכבוד מלכים, והדברים היחידים שנחשבים שם הם תורה וגמילות חסדים. וביקשה ממנו שמאחר ששניהם יודעים שתורה אין בו, שימשיך את מפעל החסד שלה, וכך הוא עושה. מתפרנס מכריתת עצים ומכירתם, ואת החלב נותן לחולים. הבעש"ט שמע והתפעל מאד (לא בכל יום רואים אדם ששומע כך לאשתו...) ושלח אליו אחד מתלמידיו שלמד איתו חמש שנים, והירשל ציג הפך לצדיק בן תורה, אחד מצדיקיו הנסתרים של הבעש"ט.

הבעש"ט היה רואה בכל יהודי את האור האלוקי הנמצא בו, וחושף אותו. הוא היה אומר שכל יהודי הוא סולם שרגליו מוצבות ארצה וראשו מגיע השמימה. ובמשפט אחד קצר, באומרו שכל עוד הקב"ה חי, אין לנו מה לדאוג – מחה את כל הדאגות.

יהי רצון שזכותו של דוד המלך, וזכות כל הצדיקים, תגן עלינו ועל כל עם ישראל, שנזכה לקבל את התורה באהבה, ולחיות איתה בשלום ובאחווה עד ביאת משיח צדקנו, מתוק מדבש וטהור כחלב.

סיפורי אמונה

תהילים ותהילות

בדרכי למוסאיוף אני פוגשת את אביבה, אישה חביבה ועצובה. היא חיה בגפה שנים רבות, יש לה שני בנים גדולים, וחייה מתנהלים עם החסר הגדול הזה, תמיד נסוכה על פניה הבעת קושי. הפעם היא נראית לי שונה, שמחה, ואני שואלת לשלומה – אולי יש איזה אופק של שידוך? והיא מספרת לי שנולד לה נכד ראשון, במזל טוב. ואומרת: תקשיבי איזה סיפור. הבן שלי ורעייתו לא נפקדו במשך מספר שנים. ואני, בנוסף לתפילותיי, נהגתי לתת לאישה צדיקה שאני מכירה סכומי כסף לצדקה, כדי שתקרא תהילים לישועת בני. והנה, אכן הם נפקדו, והלכתי לבשר לה את הבשורה המשמחת כל כך, והיא אמרה: תאמרי להם שיקראו לו דוד... הודעתי לה שאין מצב שאומר להם איך לקרוא לילד שלהם, ובכלל, מי אומר שזה בן? טוב, בשעה טובה נולד הנכד, ובברית המילה, כשהמוהל מכריז: ויקרא שמו בישראל – לתדהמתי אני שומעת את בני אומר: דוד.

ברכתי אותה שזכות דוד המלך תמשיך ללוות את הילד הזה, שיזכה לגדול לשבח ולתהילה.

איש עם כתר

בשבת בסיום התפילה בבית הכנסת היזדים סיפרה לי שושנה את הסיפור המדהים הבא: בשכונה התגורר אדם מבוגר, שהיה יהודי פשוט. לא למד תורה בכלל, אבל כן התפלל, ובעיקר הרבה באמירת תהילים. הוא הלך לעולמו לפני זמן קצר, ונגלה לבנו בחלום וסיפר לו: "עליתי לבית דין של מעלה. היו שם מאזניים ענקיים ושם שקלו את המצוות שלי למול העברות. כף העברות הייתה מלאה עד גדותיה... ובכף המצוות כמות קטנה מאד. התחלתי לרעוד, חושש ממה שהולך להיות איתי, ואז הגיע בריצה איש עם כתר וגלימה, וצעק: לא לנגוע בו, הוא קרא את התהילים שלי..."