"מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר כד ה)
אומר הזוהר הקדוש ששתי האותיות הראשונות של בלק ובלעם הן 'בלבל', שניהם רצו לבלבל את בני ישראל מאמונתם הטהורה, ושתי האותיות האחרונות הן 'עמלק' – בגימטריה ספק, להטיל ספקות ולקרר את האמונה.
ובתקופתנו המבולבלת משהו, גזירות שונות ומשונות נוחתות לפתחנו חדשים לבקרים, אומרת לנו תורתנו המתוקה: יקירה, אל תתבלבלי. "הנה כסה את עין הארץ" (כב ו) – עם ישראל מכסים את עין הארץ, מכסים את העין שמביטה במבט ארצי, ומכתירים את ה' – וה' מוכיח ומראה לנו שהוא מלכנו, ומי ישום פה לאדם, ברצונו קללות יהפכו לברכות נפלאות. הפרשה הזו כל כך מחזקת כי מרגישים בה כמה ה' אוהב אותנו.
בשנה שעברה נסעתי לקבר רחל ביום פטירתו של אור החיים הקדוש, שיחול השבוע. בין כל ספרי התהלים ראיתי לפתע את ספרו, והוא נפתח לי בדיוק בפרשה, בפסוק המרומם: "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל, כנחלים נטיו, כגנת עלי נהר, כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים" ומפרש אור החיים על ארבע כתות בעם ישראל. כנחלים נטיו אלו צדיקים שהולכים ממקום למקום ללמד תורה, כשמואל הנביא. כגנות עלי נהר אלו צדיקים שיושבים במקומם ובאים אליהם, כסנהדרין. כאהלים נטיו אלו הצדיקים שלומדים תורה לשמה לעצמם, להשכיל ולהבין, וכארזים עלי מים זו הכת המחזקת ידי הלומדים ומפרנסת אותם. אתן שמות לב כמה מים יש בפסוק? והוא ממשיך ואומר: "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים". המים הם ברכה, ולכן קוראים למקום התקבצותם בריכה, חשבתן על כך פעם?
כשעלה רבי חיים בן עטר זי"ע לארץ, הקים ישיבה שנקראה כנסת ישראל. בא אליו עשיר גדול שקנה בוסתן ובו שני מעיינות שופעים, והמעיינות התייבשו. נתן לו אור החיים כוס מים לשתות, ושתה בלי ברכה. אמר לו: שתי הברכות שלא ברכת ייבשו שני מעיינות. השפע נפסק אם לא מברכים. אם תקיים: "ושאבתם מים בששון" שהם ר"ת: בברכות שתים שהכל ובורא נפשות – יחזרו המים. וכך היה, ולא עוד, אלא שהפכו להיות למים מרפאים וקנו אותם בכסף רב.
ה' פתח אפילו לאתון פה... והורה לבלעם לברך על כורחו, ובתפילה אנחנו מבקשות שה' יפתח שפתינו, למה? רק כדי שנגיד תהילתו, ונברך אותו ואת ברואיו.
ברוך ה' יש לנו פה - ואנחנו מדברות בו... למה שלא נאמר דברים טובים, דברים מחזקים, למה שלא נברך? באתי לבקר את נעמי חברתי, והגיעה גם דודתה הקשישה, יוכבד. נעמי סיפרה שיש לה יום נישואין היום, והדודה התחילה לברך ולא סיימה: שיהיה לכם נחת, שתראו נכדים ונינים, שתמיד יהיה לכם שלום בית, שתזכו לראות פני משיח. שמעתי אותה ואמרתי לעצמי: תלמדי, לא להתקמצן במילים טובות (במיוחד שזה לא עולה כסף...)
וכשנברך בריכות, מעיינות, נחלים של ברכות, מים על נפשות עייפות ומבולבלות – נזכה שה' יתברך יפתח לנו נהרות שפע וברכה – אמן.
סיפורי אמונה
ברכת התפילה
בשיעור שבת במוסאיוף יושבת לה מאחור אם צעירה. נושא השיעור הוא אמונה ובטחון בענייני פרנסה, ובסיומו היא מתקרבת, עם התינוק השמנמן והמתוק בידיה, ושואלת: איך אני יכולה לדעת מתי גבול ההשתדלות בפרנסה? ומספרת שהיא נשואה לאברך, ומשכורתה קטנטונת, במיוחד עכשיו עם התינוק, האם היא צריכה להשתדל ולהשיג עוד מקורות פרנסה? כל משתתפות השיעור המבוגרות, במקהלה אחידה, מרגיעות אותה: אין שום צורך, ה' זן ומפרנס, כל אשת אברך יכולה לכתוב אנציקלופדיה על הניסים שהתרחשו איתה. ה' שולח כשצריך. אני יודעת, היא אומרת, גם לי התרחשו נסים. "ספרי" מבקשות הנשים והיא מספרת את האירוע החביב הבא: בסמינר אחת המורות הייתה אומרת באופן קבוע: בשמים יש קופה מיוחדת לאברכים. לשם צריך לפנות כשחסר. ובכן, יום אחד היו חסרים לי בבית כחמש עשרה מצרכי מכולת. בתפילת 18, בשומע תפילה, פירטתי לה' את כולם, פשוט הגשתי לו רשימה... כעשרים דקות לאחר מכן טלפון מאבא שלי, שאומר: אני נמצא כאן בסופר ליד הבית שלכם, את צריכה משהו? הייתי כל כך מופתעת, מעולם אבא לא עשה לי קניות, והתביישתי לבקש, לא יודעת גם כמה כסף יש לו, ואמרתי בלב לה': אם כבר מסרת בידיו את השליחות, אז תאמר לו גם מה אני צריכה... אבא כנראה הרגיש במבוכתי, ופשוט עבר בין מדפי הסופר ושאל: שמפו את צריכה? מרכך כביסה? שמן זית? כל מצרך שאמר – היה ברשימה שלי. במיוחד נדהמתי כשהגיע למדף הגבינות, ולא שאל על שום גבינה אחרת אלא רק על הקוטג' שרציתי... כשבעלי הגיע לאסוף את הקנייה, אבא נתן לו עוד חמישים שקל, שבהם נקנו הקורנפלקס ולחם הדגנים שרציתי ורוח הקודש לא גילתה לו...
כולנו התפעלנו מההשגחה הגלויה והמאירה – היא ביקשה מאבא, אז אבא שלה הוא שהיה השליח, וצחקנו מהרעיון המקורי של להגיש לה' רשימת מצרכים. והיא אמרה: כל כך הייתי מוטרדת מעניין ההשתדלות, בכלל לא ידעתי שמתקיים כאן שיעור, וה' הנחה אותי לכאן, לשמוע אתכן ואת עצמי... ולהירגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה