"לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום... ברית כהנת עולם" (במדבר כה יב)
תמיד פרשת פינחס נקראת בתקופת בין המצרים. יש קשר. עם ישראל היה נתון במצר ומצוק במקרה המצער של המדיינית, ממשה רבנו נתעלמה ההלכה, עד שפינחס ראה מה קורה ונזכר בהלכה ועשה מעשה, ובזכותו ה' פנה אלינו וחס עלינו. פינחס פורץ את המצור, והמגיפה נעצרת, ובשכרו הוא מקבל מרחבי עולם, לחיות לעולם, כי פינחס הוא אליהו.
ומלמדת אותנו תורתנו הקדושה שצרות מגיעות כשפורצים את גדרי הצניעות והקדושה. כשנופלים. והנה תקופתנו זו המוזרה, בין המיצרים שלא נגמר, מרובת נפילות: נפלה עלינו צרת הקורונה, שגררה נפילות כלכליות ורוחניות, נפלו אנשים זה על זה במירון ובקרלין, נפלו עלינו טילים,ואנשים נפלו בריצה לממ"ד... בפרשת קרח, שהייתה השנה כה עדכנית, פצתה האדמה את פיה ב'שערי צדק' (כשואלת: איפה הצדק?) ונפלו רכבים, בדיוק בשבוע בו נפלה הממשלה... ונפלנו לממשלת זדון שרוצה להפיל ולהרוס את כל היקר והקדוש לעם ישראל. ובלב כואב את שואלת: מה עלי לעשות, איך אוכל לתקן, איך אוכל להגן?
בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי מקשיבה יותר ויותר לקו הצניעות, נשים צדיקות של עם ישראל מספרות על התחזקויות וקבלות שהן מקבלות על עצמן במצווה היפיפייה והחשובה כל כך – ולכן קשה כל כך. קבלות קטנות ועדינות. מספרת גננת שהחליטה לא לקרוא יותר לילדות בקול בחצר, אלא לגשת בעצמה או לשלוח ילדה אחרת שתקרא. אישה רוצה לקנות שמלה, אבל לא בטוחה שהיא עונה לגמרי על גדרי הצניעות, ומבקשת מה' שיאיר את עיניה, וכשהיא מגיעה לבנק למשוך כסף היא מגלה מודעה שהסניף נסגר לצמיתות... וכל אחת מספרת על ישועות גדולות שהיא רואה, ועל הרגשה של קרבת ה' עצומה, ידיעה ברורה שה' אוהב את הצניעות ומראה את אהבתו בגלוי ממש. ובהקשבה לסיפוריהן אני מרגישה איך נפשי מתרוננת בקרבי. כשנתחזק במצוות הצניעות, נסתיר את עצמנו, ה' יתגלה מתוך ההסתרה ויתקיים בנו "צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל" (ישעיה יב ו).
עלה בדעתי ששלושת החודשים האחרונים של השנה מקבילים במדויק לשלבים של התשובה, כפי שמלמדים חכמינו. וידוי – זו התקופה הנוכחית, בין המיצרים, כל כך אנחנו מצטערים על מה שקרה, על קמצא ובר קמצא, קמיצת הלב ותוצאותיה ההרסניות, בוכים ומתאבלים. ואח"כ אלול – חרטה. מבקשים סליחה כל החודש... ובראש השנה ויום כיפור מקבלים קבלות לעתיד – וסר עווננו וחטאתנו תכופר – אמן.
בי"ז בתמוז בשנה שעברה הלכתי ל'בורוכוב' לשיעור של הרב איתי בן אהרון, ושמעתי ממנו חידוש מרתק: בכל התפילה לא מוזכר שמו של אליהו הנביא, למה? אומר המדרש: "בשעה שהקב"ה גואל את ישראל, שלושה ימים קודם שיבוא משיח, בא אליהו ועומד על ההרים ואומר: בא שלום לעולם. ביום השני אומר: באה טובה לעולם וביום השלישי אומר: באה ישועה לעולם. באותה שעה מראה הקב"ה את כבודו ומלכותו לכל באי עולם, וגואל את ישראל ונגלה בראשם" – אך כל זה כאשר הגאולה תגיע בעיתה. והרי אנחנו מאמינים שמשיח יכול לבוא בכל רגע, שזוהי גאולה של אחישנה, ואז אליהו הנביא לא יוכל להקדים את המשיח, אלא יבוא איתו. ואנחנו רוצים את גאולת אחישנה, ולכן אליהו לא מוזכר בתפילה...
ועוד חידש הרב: למה אליהו הנביא עלה חי לשמים? כי היו הרבה צדיקים שהבטיחו שכאשר יפטרו לעולמם יפעלו בכל כוחם להחיש את הגאולה. אך כאשר הגיעו לשם, למנעמי גן העדן וישיבה של מעלה – שכחו מאיתנו... אבל אליהו הנביא חי וקיים, הוא איתנו, חש בצערנו, ויכול לפעול עבורנו. כשאת נמצאת בצרה, במצוק, אמרי: אליהו הנביא זכור לטוב, והוא יפעל לישועתך בקרוב...
ובזמננו רב התהפוכות מנבאת לנו הגמרא: "אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות" (סנהדרין צח) – הסימנים שנתנו חכמינו לתקופת עקבתא דמשיחא מתקיימים אל מול עינינו אחד לאחד. אמנו רחל מסרה את הסימנים וזכתה ביעקב חתנה הצדיק, גם אנחנו מוכנות למסור אותם (כולל הסימן של תכלה פרוטה מן הכיס...) ולקבל בתמורה את משיח צדקנו, שיעמוד ויבשר: ענווים, הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם – במהרה בימינו אמן.
סיפורי אמונה
לב בנות על אבותם
כשהתגוררנו עדיין בקטמון פגשתי יום אחד בגן השעשועים השכונתי את דינה וששת ילדיה החמודים. והיא סיפרה לי את סיפורה המדהים, איך חזרה בתשובה. אביה נפטר ארבע שנים לפני כן. היא ואחותה היו קשורות אליו מאד, והוא הלך מהן טרם זמנו. צערן היה קשה מנשוא. בימי השבעה הן השתעממו בין הנשים, והתיישבו להן במטבח בטווח שמיעה של הדרשות ודברי התורה שנאמרו לגברים. אומרת דינה: "כל דבר ששמעתי אמרתי נכון. זה יפה, זה טוב, והדברים נכנסו לליבי. בסוף השבעה הפכתי לאישה דתית... בבת אחת התחלתי לשמור את כל המצוות, הוצאתי את הילדים מבתי הספר החילוניים ורשמתי אותם לתלמודי תורה". היא מספרת שבעלה היה אמנם המום בהתחלה, אבל האור שקרן ממנה השפיע עליו וגם הוא התחזק מאד. אחותה הצעירה גם היא חזרה בתשובה שלמה ונישאה לאברך. כמה זכויות הן הוסיפו לנשמתו של אביהן, שבלכתו החזיר אותן לאביהן שבשמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה