"והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח..." (במדבר יז כג)
הגיע תמוז, תתחילי לזוז... כי זמני תשובה ממשמשים ובאים. ובפתחו של החודש ניצב יוסף הצדיק, נשמתו היפיפייה מאירה את דרכנו: כן, את יכולה למחול ולסלוח, גם לקרובים ביותר, גם לפגיעות קשות, גם אני וויתרתי לחלוטין על נטירת טינה לאחיי, ולהיפך, דרשתי בטובתם, ויצא מזה רק טוב.
את מידת הוותרנות ירש יוסף מאמו רחל, שוויתרה על החתן שלה, על הצדיק המיוחד שלה, כדי שאחותה לא תיכלם. וכשאת מצליחה לוותר ה' יאמר לך: מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך. על שלום ה' משלם.
ואת תולדותיה המרות של מחלוקת טעמנו כולנו בשנה המרה שעוברת עלינו. ה"פלא יועץ" כותב בערך 'מחלוקת': (המילה מחלוקת נשמעת לנו קצת רחוקה, אפשר לתרגם אותה לעברית פשוטה: ריב. אולי אני לא בעלת מחלוקת, אבל כן יוצא לי לריב לפעמים...) "ידוע עד כמה שנואה המחלוקת, וכמה צריך האדם להתחזק בעוז ותעצומות להתרחק ולברוח ממנה כבורח מן המוות. והנה, מי שלא בא לידו לעשות מחלוקת אל יתהלל, כי אם בזאת יתהלל המתהלל כאשר יהיה לו סיבה גדולה לעשות מחלוקת, כיוון שחוטאים כנגדו בגופו או בממונו או בכבודו, ואעפ"כ הוא מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ועליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. וידוע מה שפירשו הפסוק תולה ארץ על בלימה – שאין העולם מתקיים אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה. וכשם שנאמר בקש שלום ורודפהו כך נאמר הרחק מן המחלוקת, וברח לך ממנה כבורח מן האש, כי אש היא עד אבדון תאכל".
והפרשה מלמדת על כוחה של אישה, שיכולה להרוס – כאשת קרח, ולצאת קרחת מכל הכיוונים, או לבנות, כאשתו של און בן פלת, שבדברים שאמרה לו: מה לך להשתתף במחלוקת, מה ישנה לגביך אם משה המנהיג או קרח? – אין בהם לכשלעצמם חכמה מיוחדת, אלא החכמה היא לשמור על קור רוח ושכל ישר כשהרוחות והיצרים מתלהטים.
כשיש שלום – הכול פורח: "והנה פרח מטה אהרון". אני נזכרת בניסוי שעשו עם צמחים. ליד עציץ דיברו מילים קשות – והוא נבל, ולעציץ שני אמרו מילות חיבה – והוא שגשג. איך אוכל למחול לפלונית שביזתה אותי, לאלמונית שקיפחה את פרנסתי, לפלמונית שהרסה לי את השידוך? רק אם אתחזק באמונה שכל המאורעות האלו נעשו על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, והם לטובתי הנצחית, אף שלעיניי נראים כרעים – אוכל לגייס תעצומות נפש ולעבור את משברי החיים בשלום.
וכך מסביר לנו ספר 'החינוך': "שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב ועד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת ה' ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון ה' ברוך הוא. על כן כשיצערהו או יכאיבו אדם, ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, וה' יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי לא הוא סיבת רעתו, כי העוון הוא המסובב, וכמו שאמר דוד עליו השלום הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה'" (מצוה רמא).
והמדרש (בר"ר וישב) אומר לנו לגבי יוסף הצדיק ואחיו שבטי י-ה: "...כשרצית נתת בליבם לאהוב, וכשרצית נתת בלבם לשנוא". וצדיקים כך היא דרכם, לדעת שאהבה או שנאה שמראים כלפיו, הקב"ה נתן בליבם. ושמעתי רעיון חסידי מבריק על הפסוק: "צדיק ה' בכל דרכיו". מיהו צדיק? שה' בכל דרכיו.
סיפרה שולמית: באתי לבקר את הוריי, נקשתי בדלת, היה שקט מוזר. כשפתחו שאלתי את אבא: מה זה השקט הזה? והוא אמר: אני ואימא רבים בשקט... ואמי אמרה: הוא רב ואני בשקט... אומרת שולמית: פשוט בלתי אפשרי לריב עם אימא שלי. היא לא משתפת פעולה. בשביל לריב צריך שניים. אם את אומרת: אני לא רבה, אז כל החשק ילך גם לו...
יהי רצון שנזכה להרבות שלום, להחליק מחלוקות, לא להיות צודקות אלא צדיקות... – אמן.
סיפורי אמונה
שלום על ישראל
לאחר שנולדו לי שני בנים, רציתי מאד להמשיך ללדת אבל לא נפקדתי במשך שנים מספר. מייד לאחר אותה חתונת פיוס – ה' ראה בעוניי, נפקדתי וילדתי עוד בן. כשהילד נולד נתתי לו את השם שכל כך רציתי מאז ומעולם – שלום. ובעלי הוסיף לו את השם ישראל – ורק אחרי הברית נפל לי האסימון שהברכה של הילד הזה הגיעה בעקבות השלום על ישראל שערכתי במשפחה – וה' דאג שנדע על כך דרך השמות שנתנו לבננו – לכאורה ללא כל קשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה