פרשת שלח לך

 

"סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך...ויאמר ה' סלחתי כדברך" (במדבר יד יט-כ)

מתוך פרשיות ספר במדבר ה' מדבר אלינו, באישית לוחצת אל תוך תקופתנו הלחוצה... אם נקשיב היטב למסריו, נוכל לקחת כיווני התבוננות על המאורעות הקשים שתוכפים עלינו בשצף קצף, וללמוד מה עלינו לתקן, כי הרי טילים ה' שולח (ומראה לנו את נסיו הגלויים במיעוט נפגעים) ומהומות הוא מעורר – לעורר אותנו מתרדמתנו. הוא אבינו מלכנו, וכשעווינו – מלקנו, כי "חושך שבטו שונא בנו" – והוא אוהב אותנו... המכות החינוכיות שאנחנו חוטפים אף הם נחמה, כמו שמלמד דוד המלך: "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" כי הן נועדות להעיר - כדי שנוכל להאיר, וכך אנחנו שרות בכל ערב שבת: עורי עורי התעוררי – כי בא אורך.

בחג השבועות השנה זכיתי להגיע לתפילה בנץ ביזדים. הפעלתי את השעון המעורר, אמרתי שלוש פעמים את הפסוק: עורה הנבל וכינור אעירה שחר – שעה ארבע – והתעוררתי בדיוק בארבע – ממש פלא. ובקריאת התורה, כשהגענו לפסוק: "ויהי קולות וברקים... ויחרד כל העם אשר במחנה" (שמות יט טז) אמרתי ללבי: והרי בדיוק כך נכנסנו לחג, עם קולות וברקים של טילים, וחרדה גדולה. אולי רמז משמיים על מידת יראת השמיים שלנו?

וכך מלמדת הפרשה, כל כך רלוונטית לזמננו, בה עוון לשון הרע, מחלוקת ושנאת חינם עלו מעלה מעלה: "שלח לך אנשים" – אומר בעל הטורים: "סמך מרגלים למרים בשביל לשון הרע שסיפרו. שלח לך רמז מנין של"ח שנים ישתלחו ויצאו בגלות". מדהים. והעיקרון של "מידה כנגד מידה" ממשיך ומלווה לאורך כל הפרשה: המרגלים חטאו בלשונם – ונענשו בלשונם, עם ישראל בכה בכייה של חינם, ונקבעה לנו בכייה לדורות. כשמדברים לשון הרע הרי זה ממש כטיל – מטיל חורבן, ובכייה של חינם גם היא עולה ביוקר... ומידה טובה מרובה ממידת פורענויות – אם נשמח שמחה של חינם, ה' יתברך יקבע לנו שמחה לדורות... תחשבי על זה.

ונמשיך קצת להתבונן, הרי אנחנו אמונות על "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" ועל "גם זו לטובה" – מה כל כך טוב בתקופתנו הפרועה? יעקב אבינו אומר לשבטים הקדושים לפני מותו: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט א). אומר לקוטי רמ"ל בפירוש מחכים כל כך: "העצה היעוצה לכם נגד הצרות, אשר תבאנה עליכם באחרית הימים, היא: "האספו" – שתאספו כולכם יחד, "ואגידה" ותיאגדו לאגודה אחת – כי אז יהיה לכם האיחוד הזה לעוגן הצלה מכל רע". וצבת בצבת עשויה – העצה כנגד צרות היא להתאחד – והצרות עצמן מאחדות... הבנת את זה, שושנה?

והפרשה מעודדת, סמוך ונראה לחג הדבש והחלב... "טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. אך בה' אל תמרדו ואתם אל תראו את עם הארץ ..."(יד ז-ט). ה' מתבונן בנו, מבשלות, תולות כביסה, מגדלות ילדים ובעלים, מפרישות חלה בארצנו הטובה, ארץ אשר "תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחריתה" (דברים יא יב), ואנחנו, בלב אחד, כאישה אחת, מתפללות ומייחלות: אנא ה', סלח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעונך.

נתחזק באמונה "וארשתיך לי באמונה", ה' יתברך מקדים תרופה למכה. שמעתי רעיון: בפרשה מוזכר עניין ניסוך היין על המזבח, ושואלים: מאיפה היה לבני ישראל יין במדבר? ומשיבים: האשכול שהביאו המרגלים, שמשקלו היה כשמונה טון, הספיק להכנת יין לארבעים שנה... בואו נרגע – יש תוכנית אלוקית לגאולה - יהי רצון שנזכה לראות אותה בפעולה – אמן.

סיפורי אמונה

מצר יצא מתוק

סיפרה נילי: הוריי שיחיו נולדו, חיו והקימו משפחה בעיר יזד שבפרס. היה נהוג שם שכל בן שמתחתן מקבל חדר בבית ההורים. במקרה של משפחת אבי, הם היו רק שני אחים, וההורים נפטרו צעירים. האח הגדול נשא אישה, נולדו ילדים, והוא התגורר בחלק גדול מהבית. כשהוריי התחתנו אבי קיבל חדר קטן, נולדנו אנחנו...היה צפוף, אבל שמחנו במה שיש כי זה מה שיש... ברבות השנים, משפחת האח הגדול התרחבה ונעשה לו צפוף מדי. הוא החליט לעבור לדירה גדולה יותר, בדרך הטבע הוא היה צריך להציע את חלקו לאבי, אבל הוא מכר את הדירה לאדם זר שהיה לו, בלי עין הרע, גדוד של ילדים שובבים, שלא להגיד פרועים, וחיי הוריי הפכו לגיהינום. הלחץ גבר, ומתוכו צפו ועלו הכיסופים לארץ הקודש, ואבי החליט שבמקום להילחם על דירת עראי בגלות, הוא יקדם תהליכים ויעלו לישראל. זוג צעיר עם חמישה ילדים קטנים, פנו לדרך חדשה, במסירות נפש, עם כל קשיי העלייה והקליטה, ללא בסיס כלכלי, ללא ידיעת שפה, ללא קרובים, כמעט לבד. אבל לא לגמרי – כי בורא עולם היה איתם ופילס את דרכם, עד שנחתו בירושלים, שמעולם לא אמר אדם שצר לו המקום בה... דודי ז"ל, נשאר בעיירה עוד כ – 22 שנה, עם כל התהפוכות שעברו בפרס. לקראת סוף ימיו ברח מהגלות בייסורים גדולים ובגעגועים עמוקים לילדיו, שלאט לאט עלו ארצה והקימו משפחות ללא נוכחותו. הסיפור המשפחתי הזה, שאותו שמעתי עוד בילדותי, ליווה אותי במהלך חיי, בזמנים שנהיה צר, שצרות הגיעו בצרורות, תמיד נזכרתי בו והתנחמתי, אומרת לנפשי: זכית לגדול בארץ ישראל הקדושה בזכות צרת הורייך, וגם עתה, ה' רוצה באמצעותה לפתוח לך צהר לחיים חדשים.