"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים..." (במדבר לג א)
פרשת מסעי מונה את המסעות שעברנו עם ה' ומשה במדבר. חכמינו מרבים להמשיל בה משלי אב ובן, כי זה העניין. אם נפנים ונבין שה' הוא אבינו-מלכנו, וכשעווינו-מלקנו, וכל מסעותינו הם כדי שנכיר בו ונכיר אותו, יהיו חיינו אחרים. אומר מדרש תנחומא: אלה מסעי בני ישראל – למה הדבר דומה? למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפואתו. כיוון שהיו חוזרין התחיל אביו למנות את כל המסעות ואמר לו: כאן ישנו, כאן הוקרנו (היה לנו קר), כאן חששת את ראשך. ומתוך המשל מבינים שהמסעות האלו היו לרפואתנו, שתכנס לנו התורה בנשמה, עם המן ומי הבאר, ונרפא מהעבדות.
אומר רבי נתן מברסלב שהתורה היא בכל אדם ובכל זמן. 42 המסעות שעברו ישראל במדבר הם 42 מסעות שעוברת כל נשמה מישראל מירידתה לעולם עד תיקונה הנצחי. לדוגמא: "מרה" – יש תקופות שבהן אדם מרגיש מרירות בחיים, בגשמיות או ברוחניות, "מתקה" – יש זמנים שבהם האדם מרגיש מתיקות. "חרדה" – לפעמים האדם מרגיש פחדים ולא מבין מדוע, "קדש" – פעמים שאדם מרגיש קדושה. אז הגיע הזמן שתחני ב"יטבתא" – במקום שבו רואים את הטוב. אומר הפסוק: "וראה בטוב ירושלים", כשה' יראה שאת רואה טוב הוא ישלים לך וישלם לך וייתן לך שלום, וכשיש שלום יש הכול.
ובכל שנה אנו עוברות מסע בפרשיות התורה ובלוח השנה, והנה שוב הגענו אל פתחו של חודש אב, חודש אבינו שבשמים, ששואל: בתי, את רוצה לצאת מן המצר? את רוצה שאענה לך במרחב? הרחיבי את פתחי לבך, תקני את עוון שנאת החינם שבעטיו חרב המקדש, הרבי אהבת חינם. שמעתי פעם רעיון שנחרט בליבי ומלווה אותי בחיי, ואני נוכחת בכל פעם מחדש בנכונותו: אהבת חינם – אהבת החן שיש בכל יהודי. לכל יהודי ויהודיה יש נקודת-חן, וה' מבקש מאיתנו את המבט החנון הזה, שמוצא את החן. כשנזכה לטהר את הלב באמת הוא יחונן אותנו מאיתו במתנת חינם, ויבנה לנו את ביהמ"ק – כי אמרנו לו כן, והצלחנו לתקן.
במזמור לשבת "י-ה רבון עלם ועלמיא" מבקשים: למקדשך תוב ולקודש קודשין. כפשוטו הכוונה היא שישוב הקב"ה ויבנה לנו את בית מקדשנו, ונפגשתי בפירוש מרגש – שהקב"ה מבקש מכל אחת מאיתנו שתשוב למקדשה, לימים בהם נשמתה הייתה זכה ומטוהרת, משכן לשכינה הקדושה.
הבן איש חי זצ"ל מביא בספרו אבן שלמה פירוש כל כך יפה לפסוק בשיר השירים: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות": "כי הנה ידוע שהגאולה וביאת המשיח תלויה באחדות שתהיה הן באנשים והן בנשים, כי זה עיקר קיומם של ישראל בעולם, ולכן נרמזה האחדות בשמות האבות, כי אברהם יצחק ויעקב הם י"ג אותיות כמניין אחד, להורות על אחדות שצריכה להיות באנשים. וגם נרמז מספר זה בשמות האמהות, שרה רבקה רחל ולאה שיש בהם י"ג אותיות כמנין אחד, להורות על אחדות שצריכה להיות בנשים.
וזהו: "קול דודי הנה זה בא" – הוא מלך המשיח, בא ומדלג קודם הזמן "על ההרים", בזכות האחדות של האנשים הרמוזה בהרים שהם האבות, וגם מקפץ בזכות האחדות של הנשים הרמוזה בגבעות שהן האמהות."
יהי רצון שנזכה ל"כל ישראל ערבים זה לזה" – גם מלשון ערבות, מתוקים זה לזה, ובתגבור אהבת חינם נזכה ל"ראשון לציון הנה הינם", ונזכה שייבנה בית המקדש במהרה – ולמה מוסיפים בימינו? כי יומו של הקב"ה אלף שנים, ואין אנחנו רוצות שיחיש את הגאולה לפי ימיו – אלא דווקא לפי ימינו... – אמן.
סיפורי אמונה
פרידה מרבי אלעזר
בשיעור שבת בפרשת מטות-מסעי הזכרנו בכאב את רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל. תאריך הסתלקותו היה בז"ך בתמוז, צדיק זך וטהור. בליבם של ימי בין המצרים, כשאנחנו כואבים על לב העולם, על ביהמ"ק שחרב, ננעץ בו ובנו סכין בלב. למרבה ההשתאות, בפרשת מטות מוזכרים אלעזר הכהן ובנו פינחס, (כשם בנו של רבי אלעזר) ובפרשת מסעי מדובר על רוצחים וערי מקלט. קשה סילוקם של צדיקים כחורבן ביהמ"ק, צדיק הוא מקדש מהלך. אמרתי לנשים שאולי ה' אומר לנו: קשה לכם להתאבל על חורבן הבית, זה רחוק כל כך, אז אתן לכם סילוק צדיק שיזעזע לכם את הלב בכל פעם שתיזכרו בו, ויעזור לכם להתחבר לכאב, להתאבל, כי "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה".
סיפרה לנו גברת שרה, שבנה היה מחובר מאד לצדיק, נסע אליו הרבה והתייעץ איתו בכל דבר ועניין. והייתה תקופה שלא הגיע, והנה נגלה לו הרב בחלומו ואמר לו: "מזמן לא הגעת לבקר אותי, אני רוצה לראות את פניך – תבוא". הבן התעורר בהרגשת פליאה, החלום היה כל כך אמיתי, והזדרז לנסוע לצדיק. רבי אלעזר שמח לראותו, וישבו יחד ושוחחו, וכשנסע משם, באוטובוס בדרך חזרה הנהג הדליק את הרדיו והוא שומע על פטירתו... הוא אמר לאימו: "כנראה כשיצאתי מחדרו המתנקש כבר ישב בחדר ההמתנה. הרב בא אלי בחלום כדי שאגיע להיפרד". והמילים נעתקו מפינו.
זכיתי למסור שיעור על רבי אלעזר זצ"ל. ניתן לשמוע אותו ב'קול הלשון' בשלוחה 32- שיעור 40 בסדרה 'הילולת הצדיקים'.
